אחרי עשור בתל אביב, עזבתי לפני חמש שנים כדי להתחיל חיים חדשים, רחוק מהלחות הבלתי פוסקת של העיר. בתור חובבת אוכל, או “פודי” המסע שלי הוביל אותי לדוכני רחוב במקסיקו סיטי ולמאפיות בצרפת. אפשר להתווכח הרבה על החיים בישראל – על ההדדיות בין vאנשים וגם על הפערים החברתיים – אבל דבר אחד נשאר ברור עבורי: לתל אביב יש את אוכל הרחוב הכי טוב בעולם. ערים כמו רומא או ניו יורק פשוט לא מתקרבות לחוויה של פיתה עסיסית שאוכלים בעמידה בפינת רחוב.
הרשימה הזו נבנתה מהזיכרונות שלי מהחיים בעיר הים-תיכונית, וגם משיחות ליליות ארוכות עם חברים חובבי אוכל, שיחות שמלאות בוויכוחים על איזה דוכן רחוב הכי טוב באמת. לפניכם רשימה שנבחרה בקפידה של אוכל הרחוב הטוב ביותר בתל אביב – ממקומות חבויים ועד קלאסיקות מוכרות. הנה חמשת המקומות המובילים שלי:
סביח פרישמן
לסביח הקלאסי יש כמה סניפים בתל אביב-יפו, אבל המוכר והעמוס ביותר נמצא ברחוב דיזנגוף. הסניף הזה שהוא גם הסניף המקורי, בפינת דיזנגוף ופרישמן, מגיש אוכל כבר יותר מ־20 שנה.
אומרים שישראלים לא אוהבים לעמוד בתור – מיתוס שקל לנפץ אם עומדים בתור הארוך והמתפתל לאורך המדרכה. ביליתי שם לא מעט לילות מאוחרים וגם כמה ארוחות צהריים אחרי לילה קשה, מחכה בקוצר רוח לשילוב המושלם של חציל מטוגן, ביצה קשה ותפוח אדמה, הכל בתוך פיתה חמה, רכה ואוורירית. שווה כל רגע של המתנה.
דילקס (Dilek’s)
בקצה שוק התקווה, קצת מחוץ לאיזורים הפופולריים יותר, נמצא דילקס – מקום קטן שהפך ליעד של ממש למי שמחפש משהו מאוד ספציפי: בורקס המים, בורקס בסגנון טורקי, פריך מבחוץ ורך מבפנים.
מאחורי הדלפק עומדת דילק באג’ג’י, שהביאה לתל אביב את הטעמים שגדלה עליהם בטורקיה. לפני שפתחה את המקום, היא עבדה בניקיון והייתה מכינה בורקסים בבתים של הלקוחות שלה. מה שהתחיל כמשהו קטן ולא רשמי, הפך עם הזמן לשינוי קריירה, למטבח קטנטן עם חלון לרחוב, שקל לפספס. מאז המטבח הקטן ההוא הרבה השתנה. הבורקסים הפכו ללהיט, המקום התרחב, והיום כמעט בכל שעה תמצאו שם תור של לקוחות נאמנים.
שרי הרינג
אחד המקומות שהכי זכורים לי מהנעורים שלי בתל אביב. הטעמים החזקים של שרי הרינג תמיד החזירו אותי לארוחות צהריים בבית של סבתא שלי, ואפילו הכינו אותי מבלי ידעתי לעולם של דגים כבושים שפגשתי אחר כך בשטוקהולם.
זהו אחד הדוכנים האייקוניים בשוק הנמל בתל אביב, הדוכן הייחודי שמנוהל על ידי השפית המפורסמת שרי אנסקי מוכר כריכים. אבל לא סתם כריכים, הצוות בשרי הרינג לא חוסך במרכיבים: הרינג איכותי או דגים כבושים אחרים, על לחם שיפון או בגט, עם חמאה או שמנת חמוצה בסגנון של פעם. מוסיפים לזה עגבניות שרי וקצת צ’ילי חריף – ומקבלים סנדוויץ עשיר, מלוח, ומלא נוסטלגיה.
אנשים מגיעים מכל העולם לטעום את הכריך הזה, לרוב לצד שוט וודקה קר – לא חובה, אבל מאוד מומלץ.
באו באנס (Bao Buns)
נווה שאנן והאזור סביב התחנה המרכזית בתל אביב הוא מקום שרבים מהישראלים נוטים להימנע ממנו. אבל דווקא שם נמצא אחד מאזורי אוכל הרחוב הכי מעניינים בעיר: מסעדות קטנות ופשוטות, חנויות מצרכים אסייתיות עם מוצרים שקשה למצוא בכל מקום אחר, ודוכנים שהריחות שלהם מזכירים יותר את בנגקוק מאשר את תל אביב.
בתוך השכונה הצפופה והלא תמיד מוערכת הזו נמצא באו באנס – מקום סיני קטן שפועל כבר יותר מחמש עשרה שנה ועבר כמה גלגולים. היום המקום מנוהל על ידי שלוש נשים פיליפיניות, בזמן שהמטבח נשאר סיני.
הלחמניות עצמן רכות מאוד, מאודות, וממולאות בכל טוב, בלי ניסיונות מיותרים של “פיוז’ן”. האוכל באזור הזה, שלרוב מתעלמים ממנו, מושפע מהקהילות שהופכות את דרום תל אביב למה שהיא.
פנדה פיתה
שום רשימה על אוכל רחוב בתל אביב לא תהיה שלמה בלי להזכיר את שוק הכרמל. התלבטתי לא מעט איזה מקום לבחור, אבל בסוף החלטתי – שום דבר לא משתווה לשלמות של פנדה פיתה. הפיתה כאן מאודה עד שהיא נעשית רכה בצורה כמעט לא הגיונית, הרכיבים מאוזנים ולפעמים היא מלאה בשילובים לא צפויים: צ’אטני סלק, סביצ’ה דגים, או צלעות טלה.
בשוק מלא באוכל טוב, פנדה פיתה עדיין מצליחה לבלוט. אפילו יכול להיות שכריך העוף המפורק שלהם יגרום לכם להזיל כמה דמעות…
